1. בכתב התביעה שהגישה התובעת, טענה היא כי הנתבעת מס' 1 (להלן: "
הנתבעת") נותרה חייבת לה סכום התביעה- סך 188,041 ש"ח, וכי לחוב זה ערב הנתבע מס' 2 (להלן: "
הנתבע") עפ"י כתב ערבות שצורף לכתב התביעה כנספח ה'.
2. עפ"י כתב התביעה סיפקה התובעת לנתבעת, כמויות סולר. התובעת צירפה לכתב התביעה את כרטסת הנהלת חשבונות לשנים 2005-2007, לפיה טוענת התובעת כי סיפקה לנתבעת כמויות סולר וכי הנתבעת שילמה בגין כמויות אלה, ונותרה חייבת סך 182,663 ש"ח. התובעת צירפה לכתב תביעתה (נספח ג1) 27 תעודות משלוח חתומות, המהוות, כך לטענת התובעת, תעודה על משלוח הסולר מושא החשבוניות שצורפו כנספח ב' לכתב התביעה. כמו-כן צירפה התובעת לכתב תביעתה- כנספח ד' "טופס פתיחת חשבון לקוח" חתום ע"י הנתבעת, מסמך המתיימר להסדיר את מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת ו-"כתב ערבות בלתי חוזרת" חתום על ידי הנתבע.
3. בבקשת רשות להגן, שהפכה לכתב הגנתם של הנתבעים, טענו הם כי הנתבעת רכשה דלקים מן התובעת, ואולם למיטב זכרונו של הנתבע, הדלקים המפורטים בשבע תעודות משלוח לא סופקו כלל לנתבעת, והנתבע - נציג הנתבעת, אינו חתום על תעודות משלוח אלה (ראו סעיף 15 לתצהיר התומך בבקשת רשות להגן). לטענת הנתבעים, עסקינן בכמות כוללת של 25,900 ליטר שעלותם לנתבעת היא 88,109 ש"ח (שם). עוד טענו הנתבעים "למעלה מן הנדרש" כי חשבונית מס' 104910 שצורפה לכתב התביעה, מעולם לא הומצאה לידי הנתבעת (סעיף 16 לתצהיר התומך בבקשת רשות להגן).
4. דיון לגופו של עניין לא התקיים בבקשת רשות להגן. בהחלטתו מיום 14.2.2010 החליט כבוד הרשם רומי ליתן לנתבעים רשות להגן וזאת לאור התנהלות הצדדים שגרמו לכך שהליכים בבקשה למתן רשות להגן התנהלו במשך שלוש שנים, מבלי שהתקבלה החלטה סופית בבקשה.
5. יצויין כי ביני וביני- בין מועד הגשת בקשת רשות להגן לבין מתן החלטתו של כבוד הרשם, הגיעו הצדדים להסכם לפיו הנתבעת תשלם לתובעת סך 100,000 ש"ח אשר שולמו בפועל. הודעה על תיקון התביעה או בקשה לתיקון סכומה לא הוגשו, ואולם בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת, צויינה עובדה זו.
6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר רוני לוי, מנכ"ל התובעת והגב' ענת אלבז, מנהלת חשבונות אצל התובעת ואילו מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע.
7. למעשה, חזרו הצדדים על טענותיהם; מחד טוענת התובעת כי מלוא הכמות סופקה ותעודות המשלוח אותן מכחישים הנתבעים היו חלק מחשבוניות שהומצאו לידי הנתבעת וכי בגין חשבוניות אלה קיבלה הנתבעת זיכוי מס תשומות. כמו-כן טענה התובעת כי הנתבעת קיבלה חשבוניות הכוללות את מספר התעודות המוכחשות ואת הכמויות שסופקו לפיהן והיא לא הסתייגה מהן או חלקה עליהן. כאמור, ציינה התובעת עובדת תשלום סך 100,000 ש"ח לידיה.
8. מאידך, חזר הנתבע בתצהירו של הטענות שהעלה בבקשת רשות להגן והוא צמצם טענותיו לטענה אחת ויחידה, והיא העדר חתימתו על שבע תעודות המשלוח ואי קבלת הנתבעת את כמויות הסולר המצויינות בתעודות אלה, המגיעות כדי 25,900 ליטר, ולפיכך, כך לטענת הנתבעים, חוייבה הנתבעת ביתר בסך 88,109 ש"ח. לטענת הנתבע החשבוניות הומצאו למשרדו מדי חודש בחודשו והוא שילם בגינן, ואולם עם הזמן הבחין כי הוא נדרש לשלם "סכומים גדולים" ואולם בשל תביעה שניהל כנגד חברה אחרת משכה תביעה זו את מלוא תשומת הלב ולא התפנה "לטפל בעיניינים שוטפים" (ראו סעיף 7 לתצהירו). לטענתו, לאחר קבלת כתב התביעה, שם ב"כ לב לעובדה כי חלק מן החתימות על תעודת המשלוח אינן דומות לחימת הנתבע, ולאחר בדיקה עלה כי שבע תעודות אינן חתומות על ידו (ראו סעיף 8 לתצהיר הנתבע).
המחלוקת:
9. המחלוקת, אפוא, היא בשאלה אחת ויחידה: האם סיפקה התובעת לנתבעת את הכמויות המצויינות בשבע תעודות המשלוח שבמחלוקת.
10. יצויין כי הנתבעים אינם מכחישים כי הנתבעת קיבלה את כל החשבוניות שצורפו לכתב התביעה ואף קיזזה מס תשומות בגינן (ראו עדות הנתבע בעמוד 15 שורה 4 לפרוטוקול). הנתבעים מכחישים קבלת הכמויות המפורטות בתעודות המשלוח שלהלן: תעודה מס' 1376 מיום 6.4.2005 הכוללת כמות של- 3500 ליטר, תעודה מס' 1718 מיום 18.4.05 הכוללת כמות של 4,000 ליטר, תעודה מס 1966 מיום 15.5.05 הכוללת כמות של 3,000 ליטר, תעודה מס' 2322 מיום 14.7.05 הכוללת כמות של 3,500 ליטר, תעודה מס' 2388 מיום 7.8.05 הכוללת כמות של 4,000, תעודה מס' 3009 מיום 21.11.05 הכוללת כמות של 3,900 ותעודה מס' 3039 מיום 2.12.05 הכוללת כמות של 4,000 ליטר.
11. בסיכומיו העלה הנתבע טענה חדשה שלא בא זכרה בבקשת רשות להגן ואף לא בתצהירי עדות ראשית, ולפיה ערבותו כלפי הנתבעת מחוסרת כל תוקף מאחר ואינו יודע קרוא וכתוב והוא לא הבין את משמעות חתימתו (ראו סעיפים 23-26 לסיכומי הנתבעים). דין טענה זו להידחות, מאחר וטענה זו הינה טענה עובדתית הטעונה הוכחה והיא לא עלתה בבקשת רשות להגן או בתצהיר הנתבע, ואינה כלולה ביריעת המחלוקות כפי שנפרסה בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים.
האם הוכיחה התובעת את תביעתה:
12. גם אם אתעלם מטענת ההשתק בה אדון להלן, דיון בטענות הצדדים לגופן, מביאני למסקנה כי התובעת הוכיחה את תביעתה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי.
13. כאמור, התובעת הגישה תביעתה עפ"י חשבוניות שכללו כמויות דלקים. אין חולקין כי חשבוניות אלה נמסרו לידי הנתבעת וזו אף קיזזה בגין חשבוניות אלה מע"מ תשומות (ראו עדות הנתבע בעמוד 15 שורה 4 לפרוטוקול). עוד הוכח בפניי כי בבקשת פתיחת חשבון לקוח, עליו חתומה הנתבעת, המהווה הסכם בין התובעת לבין הנתבעת (נספח ה' לכתב התביעה ונספח א1 לתצהירו של מר רוני לוי) הגיעו הצדדים להסכמה, בסעיף 3, לפיה: "
חשבונות החברה וקבלות בגין הוצאות יהוו ראיה מכרעת באשר לגבוה סכום החוב". כמו-כן צויין על כל החשבוניות שהומצאו לידי הנתבעת המשפט הבא:
"אם במשך 60 יום מתאריך קבלת הודעה זו לא תתקבלנה מכם הערות בכתב לגביה יחשב הדבר לאישור שלכם לנכונותה- ט.ל.ח".
14. לטעמי בהבאת הראיות הנ"ל ולאחר שהוכח כי החשבוניות שכללו את הכמויות שסופקו לידי הנתבעת התקבלו על ידה, והנתבעת לא העירה כל הערה לגביהן עד לקבלת כתב התביעה ועד אשר שם לב ב"כ הנתבעת כי אין התאמה בין החתימה על תעודות המשלוח לבין חתימת הנתבע המוכרת לב"כ (ראו סעיף 8 לתצהיר הנתבע), הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי הנתבעת מחוייבת לשלם עבור הדלקים שסופקו לה - על פי הכמויות המצויינות בחשבוניות שהומצאו לידי הנתבעת. אני מקבל את גרסת התובעת, שהיתה מהימנה עליי ודוחה את גרסת הנתבע, שעדותו עשתה עליי רושם בלתי אמין. למסקנה לפיה דוחה אני את גרסת הנתבעים הגעתי מן הנימוקים שלהלן:
15.
הנימוק הראשון: הנתבעים טוענים כי כמות הדלקים בתעודות המשלוח שבמחלוקת לא סופקה להם, מאחר ולא זוהתה החתימה של הנתבע על תעודות המשלוח. מדובר בטענה כללית, ואין בה כדי להפריך את תוכן החשבוניות. הנתבע בתצהירו טוען כי ב"כ שם לבו לאי התאמה בין החתימה על תעודות המשלוח לבין חתימת הנתבע, ולטענת הנתבע "לאחר בדיקה" התגלה כי הדלק סופק לצד שלישי (סעיף 8 לתצהיר הנתבע). לא ברור מהו טיבה של בדיקה זו וכיצד, לאחר כשנתיים, מיום אספקת הדלק הצליח התובע לבדוק כי כמויות אלה לא סופקו. לא ברור מי ביצע את הבדיקה והאם מדובר בבדיקה חשבונאית. בנוסף, לא ברור מיהו הצד השלישי אליו סופקה החשבונית וכיצד בדיקה לאחר שנתיים מאפסקת כמויות הדלק יכול היה הנתבע להגיע למסקנה זו. משכך, נראה כי אין בטענות כלליות וסתמיות אלה כדי להפריך את תוכן החשבוניות ולסתור אותן.
16.
הנימוק השני: הנתבע העיד בפניי כי לחברה הנתבעת היה רו"ח , אחמד עקפאה ובחברה אף עבד מנהל חשבונות (עדותו של הנתבע בעמוד 14 שורות 16 ו- 17). עוד הוסיף הנתבע וטען כי תחילה הגיעו החשבוניות למנהל החשבונות ולאחר מכן הגיעו לרו"ח אחמד הנ"ל
אשר הורה לנתבע לשלם את החשבוניות (עמוד 14 שורה 18). עוד עולה מעדות הנתבע כי הוא שילם
רק לאחר שרו"ח ביקש ממנו לעשות כן (עדות הנתבע בעמוד 14 שורות 18 וכן בשורות 27 ו- 28 לפרוטוקול). חזקה כי מערכת הנהלת חשבונות בחברה תבדוק את תוכן החשבוניות ואם הכמויות האמורות בה סופקו לחברה (במיוחד נוכח טענת הנתבע לפיה אינו יודע קרוא וכתוב- ראו עדותו בעמוד 16 שורה20). הנתבעת לא הביאה מנהל החשבונות או רו"ח של החברה על מנת שיעידו כי חשבוניות אלה אינן משקפות את כמויות הדלקים שסופקו לנתבעת, והדבר מבליט כי מדובר בטענה כללית, ואין בטענת הנתבע לפיה "לאחר בדיקה" עולה כי לא סופקו הדלקים, כדי להפריך את תוכן החשבוניות.
17.
הנימוק השלישי: איני מקבל את טענת הנתבע, לפיה הוא לא שם לב לכך שהוא משלם בגין כמויות שלא סופקו לו מאחר והיה טרוד בתביעה אחרת שניהלה הנתבעת. לא הוכח בפניי כי תביעה זו אכן התנהלה בתקופה שבה סופקו הכמויות נשוא תעודות המשלוח שבמחלוקת. ועוד, עיון בחשבוניות שנמסרו לנתבעת ובתעודת המשלוח, מעלה, כי החשבוניות כללו בין 3-5 תעודות משלוח, ונראה, כי על הנתבע או על מי מטעמו לשים לב כי החשבוניות כוללת משלוח אחד או שניים יותר ממה שסופק לו בפועל. טענת הנתבע לפיה הוא לא שם ליבו לתוכן החשבוניות בשל תביעה אחרת שניהלה הנתבעת, נשמעת מופרכת על פניה, במיוחד שעה שלא הובא לה כל חיזוק ראייתי לטענה זו.